החלטה בתיק ע"פ 929/04

השופטת ד' ביניש:

           המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות שבשני כתבי אישום מתוקנים, בעבירות של אלימות שבוצעו במועדים שונים בשתי הזדמנויות שונות זו מזו. בתיק החמור מבין השניים, הורשע המערער בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ובפרשה הנוספת שקדמה מבחינת מועד הביצוע, הורשע המערער בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק. בשל עבירות אלה נגזר עליו עונש של 4 שנות מאסר וכן הפעלת מאסר על תנאי של שנתיים, שהיה תלוי ועומד נגדו, באופן ששנה אחת חופפת ואחת מצטברת. על עונש זה הוגש הערעור שלפנינו.

           הפרשה העיקרית בגינה נידון המערער החלה בקטטה שהיתה בביתו שעה שהמתלונן והמערער - שהיה מכור לאלכוהול - היו שתויים והסתיימה בנעיצת סכין בבטנו של המתלונן, באופן שהטחול, המעי הדק והסרעפת נפגעו והוא נזקק לאשפוז ולניתוח. גם בפרשה השניה הורשע בעבירת אלימות. הסנגור עשה כל שניתן כדי לשכנענו שנסיבותיו האישיות של המערער, שהוא אדם בודד בארץ, ללא משפחה ושתנאי חייו בכלא קשים, הן נסיבות המצדיקות הקלה בעונשו. כן טען הוא כי העונש שנגזר על מרשו חמור מהעונשים המקובלים בעבירות מסוג זה; עוד טען כי בית המשפט קמא טעה ביחס למועד הרשעתו הקודמת של המערער, ומטעם זה החמיר עמו.

           לא מצאנו ממש בערעור. מעשי האלימות בהם הורשע המערער הם חמורים ביותר, הדקירה שדקר את חברו היתה בעלת תוצאות קשות. למערער עבר פלילי בעבירת אלימות, ובעת שביצע את העבירה היה מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. מועד גזר הדין הקודם, אשר ביחס אליו טעה בית המשפט קמא, אינו בעל משמעות לענין מידת העונש.

           בנסיבות אלה, נוכח החומרה הרבה שיש בעבירות אלימות בכלל ובשימוש בסכין בפרט, אין לראות את העונש שנגזר על המערער כחמור כלל ועיקר, ואין אנו סבורים שחורג הוא מהרף המקובל של הענישה.

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, כ' באלול התשס"ד (6.9.2004).

ש ו פ ט ת                                       ש ו פ ט                                           ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: